צור קשר

תודה רבה על פנייתך!

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר

[contact-form-7 404 "לא נמצא"]
:שתף עמוד

פרשת שופטים: אהבת הדין

פרשת שופטים: אהבת הדין
שו"ת והלכה 11:09 - 06.09.19 | שלום מאירוביץ'

פרשת שופטים

הקב"ה אוהב את הדין

"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך"

 מדוע הקב"ה מדגיש דווקא לך (=למשה)? מדרש רבה מבאר: כל דבר שמסר משה נפשו עליו נקרא על שמו: על התורה – "זכרו תורת משה עבדי"- היה 40 יום בהר סיני "לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי".על ישראל – "לך רד כי שחת עמך" (הרי הם נקראים עמו של ה'?) אלא "ויפן כה וכה" מסר משה נפשו על ישראל ונקראו על שמו.על הדינים –  "תתן לך" (הרי זה של ה', "משפטי ה' אמת"?) אלא שכשיצא ביום השני אומר לו דתן: "מי שמך לאיש שר ושופט", זאת אומרת שביום הראשון משה היה השוטר וביום השני שופט, ובכל מקום שראה עוולה התערב. גם כשהגיע למדיין וראה את בנות יתרו התערב לטובתן ומסר נפשו – "ויקם משה ויושיען" מדינים ברח ולדינים חזר.

 תירוץ נוסף: לך- להנאתך ולטובתך (כמו שלח לך)  מה ההנאה שיש כאן?

 ר' לוי משל למה הדבר דומה: למלך שהיו לו בנים הרבה, והיה אוהב את בנו הקטן. והיה לו פרדס אחד שהיה מחמד עיניו. אמר המלך – אתן את הפרדס האהוב עלי לבן האהוב עלי.

 נמשל: אומר הקב"ה – מכל האומות אני אוהב רק את ישראל, שנאמר "כי נער ישראל ואוהבהו", ומכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין, שנאמר "כי אני ה' אוהב משפט". ולכן את השופטים והשוטרים אתן לעם ישראל. אומר ה' לישראל: בזכות שאתם מקיימים משפט אני מתרומם ומתגדל, שנאמר "ויגבה ה' צבאות במשפט" (תפילת ראש השנה) והא-ל הקדוש נקדש בצדקה בזכות המשפט, אני עושה צדקה עמכם. כל הסיבה שנחרבה ירושלים זה בגלל שלא עשו בה משפט צדק, לכן נקראת "ירושלים עיר הצדק".ולכן אומר הנביא: "שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות.

תמימות ללא התחכמויות

 "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"

מביא הרב ברונשטיין בשם הגאון הצדיק רבי ישראל סלנטר משל למה הדבר דומה: למלך אחד ששלח אחד מדוכסיו בשליחות למדינה אחרת. תנאי אחד מתנה אני אותך – אמר המלך לדוכס – כאשר תגיע לשם בשום פנים אל תסכים להתערבות עם אחד משרי המדינה.הסכים הדוכס לתנאי המוזר ויצא לדרכו. כאשר הגיע לאותה מדינה נפגש הדוכס עם שריה. וישב עימם לשיחה. אדוני הדוכס – שאל אחד מהם – האם נכונה השמועה כי אתה גיבן? שקר הדבר – אמר הדוכס – מעולם לא הייתי גיבן! הבא נתערב במאה אלף דינר שאכן גיבן אתה – אמר השר – פשוט את חולצתך  וכולנו נראה אם גיבן אתה או לא! נזכר הדוכס באזהרת המלך אך מיד חשב בליבו: הרי איני גיבן ותוצאת ההתערבות ידועה מראש מדוע לא אסכים? הסכים הדוכס ופשט את חולצתו ואכן ראו כולם שאינו גיבן מיד שלשלו לידיו סכום של מאה אלף דינרים. כאשר הגיע הדוכס בחזרה בא לפני המלך וסיפר לו את כל אשר קרה.אבוי לי – אחז המלך בראשו – מה עשית? הן אני התערבתי עם שרי המדינה ההיא בחמש מאות אלף דינרים כי לא יצליחו לשכנע אותך להסיר את חולצתך.

 כן הוא גם הנמשל – סיים רבי ישראל: על האדם מוטלת החובה לקיים את מצוות התורה בתמימות בלא מחשבות ובלא התחכמויות רק כפי הכתוב עלינו לקיים ותו לא.

היושרה שומרת על ארץ ישראל

 "צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך"

 כאשר אדם משיג את ממונו בדרך ישרה וכשרה – אמר המגיד מדובנא – אז נשאר הממון ומתקיים בידו. לא כן עם ממונו של אדם בא אליו בגזל – אין הוא נשאר בידו, וכמו שנאמר בפסוק: "קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו" ומה הפירוש – שאל המגיד – "קורא דגר"

אלא תירץ המגיד:קורא הוא עוף המגדל אפרוחים שאינם שלו. והנה התרנגולת שהיא מגדלת את אפרוחיה אין לה כל צורך לשרוק ולצפצף להם כדי לאספם אליה כי הם מעצמם באים להסתופף אצלה בסתר כנפיה. אמנם עוף זה "הקורא" שהוא מגדל תמיד כדי לאוספם אליו כי תמיד הם בורחים ומתרחקים ממנו. כי לא הוא הוליד אותם ולכן הוא נחשב להם כזר..כן הוא גם הממון הבא לאדם ביושר – אינו צריך תמיד לדאוג עליו כדי להתקיים אצלו. לא כן הוא העושר הבא לאדם שלא ביושר – תמיד צריך האדם לעשות פעולות כדי שיישאר אצלו כי הממון מבקש לברוח ממנו ולשוב אל בעליו… זה מה שנאמר בפסוק:" קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו" ועל פי זה מובן גם הפסוק כאן: "צדק צדק תרדוף" כי אם תעשה כך תזכה "למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך!".

מי שלוקח שוחד לבסוף מטה משפט!

 "לא תטה משפט לא תיקח שוחד" איסור לקיחת שוחד ואיסור הטיית הדין מצורפים ביחד בפסוק אחד: "לא תטה משפט לא תיקח שוחד". את הקשר ביניהם מצא ספר "לחם לפי הטף":

 ש   ח   ד   <=   ת   ט   ה   האותיות שבאות לאחר האותיות המרכיבות את המילה "שחד" הם כדלקמן:

אחרי ש => ת, אחרי האות ח => ט ואחרי האות ד => ה לומר לשופט אם תיקח שוחד אז בוודאי שתטה משפט

ריבוי סוסים משפיע לרעה

 

רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס" יש להבין את לשון הכתוב – אמר רבי ישראל בעל ה"חפץ חיים" – בתחילה פותח בלשון רבים "סוסים" ומסיים בלשון יחיד "למען הרבות סוס"?

 אלא – תירץ ה"חפץ חיים": תכונתו של האדם היא שבפעם הראשונה לא יעבור עבירה בנקל אולם שכבר פתח לעצמו פתח עלול העוון להפוך ולהראות בעיניו לבלתי נורא כל כך וכמו שאמרו חז"ל: "כיון שעבר האדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר". לכן מזהירה אותנו התורה ומצווה על כל מלך ישראל: "לא ירבה לו סוסים" שכן באופן רגיל בתחילה לא ישיב המלך את העם מצרימה בשביל סוס אחד.בתחילה התאווה לרכוש סוסים רבים ורק לאחר מכן כאשר ייתפס לתאווה של רכישת כמות גדולה של סוסים נקל יהיה כבר בעיניו להשיב את העם מצרימה גם בשביל סוס אחד לשם כך מסיימת התורה – "למען הרבות סוס"

התורה מקור החיות של האדם

 

"כי האדם עץ השדה"

 התורה ממשילה את האדם לעץ השדה. זוהי בעצם הסיבה שאנו חוגגים את יום ט"ו בשבט ואפילו לא אומרים בו תחנון.

 נשאלת השאלה: הרי האדם נעלה מן הצומח, ולמה התורה ממשילה דווקא לעץ שהוא רק צומח?יוצא איפה, שחייבים לומר שיש קשר בין הצומח לאדם, דהיינו ישנה תכונה עיקרית ומרכזית בצומח שיש לה משמעות רבה לאדם, והיא הדבקות במקור חיותו=הקרקע. 

 והתשובה היא: אם מנתקים את העץ מהקרקע הוא נובל, ובזה דומה האדם לעץ – אינו יכול להתנתק (=נשמתו) ממקור החיות שלה, ובלא זה חייה אינם חיים. מקור החיים של האדם זו התורה –  "כי הם חיינו". אבל צריך פרנסה? לעשות לו דירה בתחתונים. 

 ומה יעשה? אלא שהתורה שלמד בישיבה עליו להיות מחובר אליה גם בפרק החיים שלו כעת, קשר כזה הדוק עד שירגיש שהתורה שלמד אז – היא מקור חייו בהווה, וכל לימוד בבוקר ובערב צריך ללוות אותו במהלך היום..

"קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים"

 

 

"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ושפטו את העם משפט צדק"

 מדוע התורה מייחסת את המשפט = בתי המשפט דווקא למשה רבינו? למה לא כתבה התורה תתנו 'לכם'?

 מסופר: היו שני שכנים שהחצרות שלהם היו זה לצד זה. האחד היה מתפרנס מייבוש תאנים- היה שוטחם בחצרו ומוכרם בשוק. שכנו ששתל עץ בגינתו ולא השגיח עליו החל העץ להתעקם וככל שגדל הסתיר חלק ניכר מקרני השמש עד שבגינת חברו לא האירה השמש, והדבר פגע בפרנסתו. כל ניסיונותיו לשכנע את השכן עלו בתוהו.בעירם היה רב בקיא ופסק דינו היה חד וחריף, ובתוך כמה דקות בעלי הדין קיבלו תשובה. החליט מיודענו לתבוע את שכנו לדין תורה.מששמע הרב את טענותיהם ביקשם לבוא למחרת. השמש של ביה"ד התפלא – מעולם הרב לא דחה משפט יותר מ-10 דקות הפסקה. משניגש לרב ביקשו הרב לגשת לרבנית לקחת מסור ולנסר את העץ שבגינתו. השמש עשה כדבר הרב וכרת את העץ.למחרת הגיעו בעלי הדין והרב פסק שהשכן צריך לכרות את העץ. השכן כעס על הרב ואמר- "זהו פסק הדין? והרי אני כל יום עובד בדרך לעבודה ורואה שהעץ של הרב אף הוא עקום ומסתיר את השמש מגינת השכן?" אמר לו הרב: "גש לביתי ותראה מה עשיתי אמש לעץ שלי, ועשה כן גם אתה!" התורה אומרת לנו הוראה: "שופטים ושוטרים תיתן לך" – קודם כל על הדיין לבדוק את עצמו, ורק אח"כ "ושפטו את העם משפט צדק" – הדין שלהם יתקבל על בעל הדין.

 "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים"..רעיון לזה: כשאדם מצביע על השני עקב כך שהוא מאשים אותו – אצבע אחת מופנית כלפי הנאשם ו-3 אצבעות כלפי המאשים.לומר- בדוק את עצמך, יתכן ואתה אשם פי 3 במה שאתה מאשים.

 

תגובות‎